אתה הנטל של עצמך

August 6, 2015

 

אתה הוא הנטל של עצמך. עצמך הוא הנטל בחייך. וזאת מהסיבה הפשוטה שאתה התוכן של ההכרה שלך. לא קל לתפוס זאת. גם לא קשה לתפוס זאת. ישנו דבר שאנחנו לא מי יודע מה חזקים בו. מדובר בהטלת ספק, בפקפוק, בערעור מוסכמות, במשיכת השטיח מתחת לרגלינו. לא זו בלבד שאנחנו מתייחסים לכל מה שנתפס בעיננו כבעיה, כנטל או כאיום כאל משהו ממשי, אלא שלרוב איננו בודקים מי או מהו הגורם שחווה את זה. למי יש בעיה? מי לא מצליח? למי קשה? מה זה הדבר הזה שהעולם לא פועל כפי שהוא רוצה?
 
הגוף הזה פועל. האורגניזם הזה עושה מה שהוא עושה. המוח הזה עושה מה שהוא עושה. המוח מייצר מחשבות. תמונות מנטאליות מופיעות וחולפות. קולות, מילים, זיכרונות, דימויים, ציפיות, דעות. זה הכל מחשבות. החשיבה זורמת ויש לה אינסוף צבעים ותכנים. החשיבה פועלת במושגים, בדברים נפרדים. היא שוברת את המציאות לרסיסים קטנים. המוח משחק כל הזמן. בונה תסריטים וסיפורים. ואין סרט בלי דמויות, אין סיפור בלי גיבור, אין משפט בלי נושא.
 
במסגרת אותה פעילות מנטאלית, נוירולוגית, ישנה דמות מרכזית ועתיקת יומין שנקראת 'אני'. כלומר אותו 'אני' אינו זה שבתוכו מתקיימת אותה פעילות מנטאלית. 'אני' הוא התוכן של אותה פעילות מנטאלית שאולי אין עליה שום בעלות. אולי היא אינה שייכת לאף אחד. אולי היא פועלת באופן טבעי ולא שונה מתנועת העננים בשמיים, מנשירת העלים מהעץ או מהמפגש בין זרע לביצית. זה פשוט קורה.
 
בתוך המוח זורמות מחשבות. אחת המחשבות היא המחשבה 'אני'. כל כך ותיקה, כל כך מבוססת, כל כך צמודה לאינסוף מחשבות ודימויים אחרים. כך מתפתחת לה זהות. זהות היא אוסף של מחשבות, דימויים ודעות. מושג הוא מחשבה. הגדרה היא מחשבה. ידע הוא מחשבה. המנגנון של התודעה האנושית יוצר מבנים מנטאליים. הוא פועל באמצעות החשיבה והחשיבה מפצלת את העולם לניגודים.
 
כל פיצול הוא קונפליקט מדומיין שמוביל לסבל אמיתי. הקונפליקט המרכזי הוא קונפליקט בין שני מבנים מדומיינים: האחד נקרא 'אני' והשני נקרא 'העולם'. על פי תפיסתך הלא מודעת, אותו 'אני' חייב להשיג את מבוקשו מה 'עולם'. ה 'עולם' חייב להתנהג על פי רצונו של ה 'אני'. היות ובפועל קורה מה שקורה ולא מה ש 'אני' חושב שצריך לקרות, טבעי שיהיו התנגשויות. מדומיינות כמובן. אך זה עוד לא ברור כי הן מדומיינות.
 
'אני', 'החיים שלי', 'העולם', 'הוא', 'היא', 'המציאות', 'הצלחה', 'כישלון', 'בעיה'. מה משותף לכל המילים הללו? הן מילים. הם מושגים. במציאות המוחלטת לא נמצא אותם. האדם הוא לא החולם. האדם הוא חלק מהחלום. אתה דמות בתוך חלום, חלום החשיבה. זה לא שונה בהרבה מהחלומות המתרחשים בזמן שינה. מחשבות הן חלומות המתרחשים באור יום. לדמות הזו קורים דברים. עוברים עליה דברים. לדמות הזו יש לפעמים צרות. הדמות הזו חווה כאב. הדמות הזו חווה קשיים ומשברים. הדמות הזו חולמת חלומות. הדמות הזו רוצה משהו מן העולם וכועסת כאשר העולם לא מתנהג בהתאם לרצונה. לדמות הזו יש סיפור חיים. הדמות הזו מפחדת. הדמות הזו נאבקת. לעתים רבות נדמה כי על הדמות הזו מוטל נטל ענק. החיים הופכים לעתים קרובות לנטל עבורה, לעול. אבל הדמות היא חלק בלתי נפרד מהיצירה המנטאלית. הדמות היא לא היוצר, אלא פרי היצירה. האם ייתכן שהיצירה מתרחשת ללא יוצר?
 
כל עוד זה ברור ומובן מאליו שישנו חווה, החווה יצטרך להתמודד עם כל מה שהוא חווה. במצב זה, הנטל הוא בלתי נמנע. אך איזו משמעות יש לכל מה שקורה לחווה אם לא ברור בכלל מהו החווה? איזו משמעות יש לכל הסבל אם לא ברור מי או מה סובל? כמה קשה אני אקח את מה שקורה לי, אם לא ברור למי זה קורה?
 
האם ייתכן שאין חווה ללא חוויה? האם ייתכן שאין חושב ללא מחשבה? האם זה ייתכן שהחושב גם הוא פרי המחשבה?
 
אולי העולם כפי שהוא נראה לך זה לא העולם האמיתי. אולי הוא בסך הכל יצירה נפשית. ואולי אתה בעצמך חלק מאותה יצירה. וכפי שנוצרו בתודעה אלף ואחת צורות ומבנים המרכיבים יחד את עולמך המדומה, כך גם נוצרת את, כך גם נוצרת אתה. ייתכן שאינך מרכז העולם. מי אמר שיש בכלל מרכז?

 

המשך יבוא...


לפרטים על המפגש הקרוב "קץ הדאגה" לחצו כאן

באהבה
יואב זילכה

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Recent Posts
Please reload

Archive
Please reload