?סיימתי עם ענייני. אני יכול לעזור לך במשהו

December 26, 2011

מתי בפעם האחרונה אמרת את המשפט הזה? מסתבר שרובנו כמעט אף פעם לא אומרים את זה. לפני כשלושה שבועות ליוותה אותי תחושה מוזרה ונפלאה כאחד. למיטב זיכרוני, זה קרה יומיים או שלושה ימים לפני שנסעתי לחופשה. הרגשתי שסיימתי לחלוטין את כל מה שתכננתי לעצמי לעשות לפני היציאה לחופשה ופתאום חשתי ריק לגמרי. ריקות כזו שהיה בה משהו כל כך נעים, הרגשתי תחושת רווחה, תחושה של מקום פנוי. הרגשתי שעלי להיות בשירות עבור מישהו.

 

התחושה הזו היא מוכרת לי, אך באותם רגעים חוויתי אותה בעוצמה גדולה יותר. אחת הסיבות הפרקטיות לכך היא שגם לא היה מבחינתי מקום להתחיל להתעסק בנושאים גדולים יותר שעומדים על הפרק מאחר ואני רגע לפני נסיעה לחופשה די ארוכה. התחושה שלי הייתה שסיימתי להתעסק ב"עצמי" ובכל הקשור אליי ואני פנוי עכשיו לעזור לאחר.

 

במקרה או שלא במקרה, אחד החברים הטובים שלי אכן נזקק לעזרה מסוימת בעסק שלו. עוד כמה ימים לפני שחשתי את אותה תחושה, הוא פנה אליי וביקש ממני עזרה כלשהי והסכמתי. ואז, כאשר הרגשתי שאני נמהל באותה תחושה נפלאה של מקום פנוי, החלטתי להתקשר אליו ולשאול אותו האם יש עוד משהו שאני יכול לעזור לו בו, לפני שאני טס. רגע השיא מבחינתי היה שכאשר עזרתי לו, ממש נהניתי מזה. לא חשבתי לעצמי: "למה הצעתי עזרה? מה, אין לי מה לעשות? איזו שטות...בשביל מה אני צריך את העומס הזה עכשיו?...וכו' וכו'.

 

כאשר אני אומר את המילה "בענייני", אני לא מתכוון בהכרח לעניינים ומשימות של ממש. רובנו מלאים כל כך במחשבות מטרידות, בסוגיות עתידיות, בנושאים שמרחפים מעלינו, ככה שאין לנו אפילו טיפה של מקום פנוי. ההשלכות של המצב המנטלי-רגשי הכל כך נפוץ הזה הן השלכות כואבות ביותר. זה אומר שאין לנו באמת מקום פנוי בשביל האנשים הקרובים אלינו, בשביל הלקוחות שלנו, בשביל השותפים שלנו לעבודה, בשביל המשפחה, בשביל השלווה הפנימית שלנו. אין מקום!

 

האם אני אומר שעלינו לסיים באופן ממשי את כל מה שעלינו לעשות, כדי להגיע למצב המבורך הזה שבו יש מקום? ממש לא! התחושה הזו של עומס ושאין לנו שום מרחב וזמן פנויים היא בסך הכל דפוס מחשבתי שהורגלנו אליו. יש לנו את האפשרות להרגיש ריקים ופנויים כבר עכשיו ואף להמשיך לפעול ולעשות בהנאה ובקלילות. הדרך לעשות זאת היא לשחרר את עצמנו לאט לאט מהמחשבות המטרידות אותנו. ובעיקר, מאותן מחשבות שחוזרות על עצמן שוב שוב (הרגלי חשיבה).

 

לאחר שנעשה זאת, אנחנו נרגיש ריקים, פנויים. זהו הרגע שבו אנחנו מפסיקים להתעסק בעצמנו. ברמה הגבוהה ביותר של רגעים מסוג זה, אנחנו עלולים אפילו לגלות שאין דבר כזה "עצמי". וכאשר אין יותר "עצמי" שצריך להתעסק איתו ולדאוג לו כל היום, אפשר להגיד באמת משפט כמו: "סיימתי עם ענייני. אני יכול לעזור לך במשהו?" ואז אפשר להיות בשירות טהור עבור אדם אחר. ואני לא מדבר כאן רק על ענייני עבודה ועסקים. אני מדבר על כל תחומי החיים שלנו....גם על אהבה וזוגיות.

 

כולנו זקוקים לפנות מקום. כאשר אנחנו מפנים מקום ומסיימים להתעסק בעצמנו, התודעה מתחילה לצאת החוצה ולהתפזר לכל עבר. היא כבר לא לכודה יותר, היא יכולה להשתחרר. החוויה היא חוויה של התרחבות ושל איבוד גבולות. כבר לא כל כך ברור מה זה "פנים" ומה זה "חוץ". מה זה "אני" ומה זה "הוא". יש נוכחות, יש נוכחות פנויה לשירות. המקום הזה הוא בריא מאוד עבור כל מערכות היחסים בחיינו, כי רק מתוך המקום הזה יש תקשורת אוהבת ואמיתית.

 

זוהי תחושה נפלאה ונעימה מאוד שאני מאחל לכם לחוש אותה שוב ושוב. "הפינוי" הזה הוא שלב חשוב והכרחי במסע של התפתחות אישית ורוחנית. תחשבו איזה כיף זה להשתחרר מהעצמי הזה שכל הזמן צורך אותנו ומטריד אותנו. כפי שציינתי קודם, אחת הדרכים ליצור את המקום הפנוי הזה בתוכנו, היא להשתחרר מכל מיני מחשבות ואמונות שמסתירות מעיננו את המציאות. 

 

באהבה

יואב

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Recent Posts
Please reload

Archive
Please reload