החופש לדאות

April 18, 2016

 

רוח אביבית נעימה פרצה דרך החלון הפתוח ושטפה את הבית.
היא לא הייתה קרה וגם לא חמה, פשוט מרעננת.
מבעד לחלון תפסה את מבטי יונה שנפנפה בכנפיה,
הגביה מעוף ואז ביצעה דבר שהוא לא פחות ממדהים בעיניי - דאייה.

זה קרה שוב ושוב, המעבר הזה בין מאמץ הכנפיים
לבין ההתמסרות והמנוחה על גבי משבי הרוח.
אלה היו רגעים מעוררי השראה שגרמו לי לחשוב כמה
ההרמוניה המושלמת הזו בין רגעי המאמץ לבין
רגעי הדאייה לוקה בחסר אצלנו, בני האדם.
 
רוב האנשים נעים בין עשייה אובססיבית,
מפוזרת ומתוחה לבין עצלות ומנוחה שאיננה אמיתית.
שום דבר כאן לא איכותי, לא העשייה ולא המנוחה.

מה שמוביל למצב של התשה ולאות די מהר.

לחיות כך משמעו לחיות באיכות חיים ירודה
שבדרך כלל פוגעת בבריאות הנפשית והפיזית ככל שהשנים עוברות.
 
לא יכולתי שלא להבחין בדמיון הרב שבין הדאייה לבין מדיטציה.
במובן מסוים, אפשר לומר שמדיטציה היא סוג של דאייה.
במדיטציה אנחנו מרפים, אנחנו סומכים, אנחנו נחים
במצב של ערות טבעית. מדיטציה כמו הדאייה,
היא הבדיקה מה קורה בין כה וכה ברגע זה
כאשר אנחנו לא מנסים לעשות משהו מיוחד.
 
הדאייה היא מהנה, מרעננת ומשחררת. היא משקפת מצב של התמזגות,
מצב של טבע בלתי מופרד ובלתי מחולק, מצב צלול של חירות מוחלטת.
בנוסף לכך, היא משפיעה באופן נהדר על העשייה שבאה אחריה,
לפניה או תוך כדי שהיא מתרחשת. נראה כי העשייה מתרחשת
ללא מתח וללא מאמץ נפשי מיותר.
נראה גם כי אנרגיה קלילה
ויצירתית יותר זורמת אל תוך העשייה ומחוצה לה.
פנים רבות למדיטציה, הדאייה היא אחת מהן.
 
חג שמח ומרענן ודאייה נעימה :-)
יואב זילכה

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Recent Posts
Please reload

Archive
Please reload